<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ועוד פשוט להוציא אחרים ידי חובתן צריך שיאכל כזית דגן. וכתבו בתוס' מי שאכל ירק אין מוציא אחרים ידי חובתן ולכל הפחו' צריך שיאכל כזית מדבר שחייבים עליו ברכה א' מעין ג' כמו שכתבתי בברכת הנהנים. וכתב בה"ג דמי שאכל כזית אינו מוציא אלא למי שאכל שיעור דרבנן אבל אינו מוציא מי שאכל כדי שביעה שהוא חייב לברך מן התורה ובתוספו' כתבו דאינו צריך כזית דגן להוציא אחרים אלא שיוכל לומר שאכלנו הילכך מוציא אפי' אותם שנתחייבו מן התור' דאם יצא הוא כבר והיה רוצה להוציא אותם שנתחייבו מן התורה שאכלו כדי שביעה היה יכול להוציאן בלא שיאכל הוא כלל כדאמרינן בקדוש ובברכת מצה דאף על גב דיצא מוציא אחרים וה"ה לברכת המזון הילכך כשאכל ורוצה להוציא עצמו ואחרים עמו ואפילו לא אכל אלא שיעורא דרבנן שהוא כזית יכול להוציא אחרים שנתחייבו מן התורה ע"כ. וכיון שנסתפקו הגדולי' המחוור שבכלם אם כלם יודעים לברך שיברך אותו שאכל כדי שביעה ואם אין שם מי שיודע אלא אותו שאכל כזית שאינו מחוייב אלא מדרבנן יברך הוא ומוציא אפילו לאותם שאכלו כדי שביעה כיון שהם אינם יודעי' לברך וכן כתב הרא"ש.
